החלטה בתיק ת"א 2014-05

1.         נפל לפתחי הצורך להכריע בעניין שומת הוצאות משפט לפי פסק דינו של כב' השופט נאוי, שניתן בתיק זה ביום 20.12.10.

            בסייפא לפסק הדין נקבע:

"55. אשר על כן, אני מקבל את ההודעה לצד שלישי ומחייב את קנטור לשלם לקרנית בתוך 30 יום סך 119,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום התשלום על ידי קרנית לתובע, ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, ישא קנטור בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 13,000 ש"ח .

(הדגש של הח"מ ולהלן - המשפט שבמחלוקת).

2.         קרנית פנתה בבקשה לשומת הוצאות, כשלטענתה על קנטור לשלם לה את הסכומים הבאים:

            א. סך של 119,000 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה מיום 28.7.10.

            ב. הוצאות המשפט בסך 50,607 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה מיום 27.1.11.

            ג. שכ"ט עו"ד ומע"מ בסך 15,080 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה מיום פסק הדין.

כפי שניתן להווכח, אליבא ב"כ קרנית, קנטור חויב לשאת בהוצאות המשפט, ובנוסף להן בשכ"ט עו"ד מע"מ.

3.         קנטור מתנגד לבקשה, בחלקה.  הוא אינו חולק על סעיף 2(א) ו- 2(ב) שלעיל, כשלעצמם.

אולם, לענין שכ"ט עו"ד הוא מבקש לקבוע  בית המשפט פסק לקרנית סכום כולל בעד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. על כן, כל שעל קנטור לשלם לקרנית, לשיטתו, הם 13,000 ש"ח.

ב"כ קנטור מבסס את מסקנתו על לשון פסק הדין, וכן על תקנות 511(א) ו- 512(ג) מהן הוא למד כי אם בית המשפט לא פסק מע"מ על רכיב שכ"ט עו"ד, הרי שברורה כוונתו לפעול על פי תקנה 511(א) ולפסוק שכ"ט עו"ד והוצאות יחד, אחרת היה פוסק על סכום שכה"ט מע"מ כמתחייב.

זאת ועוד, כפי שנאמר, לשיטת קנטור לא ניתן לשום את הוצאות המשפט, שכן אלה כבר  נקבעו על ידי בית המשפט בפסק הדין.

4.         הוראות הדין הרלוונטיות, הן כדלקמן:

תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - התקנות) קובעת:-

"(א) בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט (להלן - הוצאות) לטובת בעל דין אחר, אם לאו.

(ב) החליט בית המשפט או הרשם לחייב בעל דין בהוצאות רשאי הוא לקבוע את סכום ההוצאות לפי שיקול דעתו, בכפוף לאמור בתקנה 512".

תקנה 512 לתקנות קובעת: -